פסק-דין בתיק ת"א 35453-08-10

2.         עניינה של התביעה בתביעה לתגמולי ביטוח מכוח פוליסה לביטוח תאונות אישיות לספורטאים, הכוללת כיסוי למקרה של נכות מתאונה.

התובע נפגע בתאונה שארעה בתאריך 23.12.05. בעקבות התאונה נותרה לו, לטענתו, נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין פגיעה בכתף ובגינה הוא זכאי לתגמולי ביטוח על פי הכיסוי לנכות מתאונה.

3.         הנתבעת טוענת כי יש למנות את תקופת ההתיישנות - שלוש שנים על-פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 - מיום התאונה 23.12.05, וזאת בהתאם להלכת בית המשפט העליון בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון אמיתי (ניתן ביום 21.5.08) (להלן: פסק הדין בעניין אמיתי).

התביעה הוגשה ביום 19.8.10, בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד התאונה, ולכן יש לדחותה על הסף מחמת התיישנות.

4.         טענתו היחידה של התובע כנגד טענת ההתיישנות היא כי יש להחיל על המקרה את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) הקובע כי: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

            לטענת התובע, את הנזק הרפואי שנגרם לו בעקבות התאונה הוא גילה לראשונה ביום 20.8.07, ועל כן יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה.

            וביתר פירוט: ביום 23.12.05, במהלך תחרות אגרוף בה השתתף, נפגע התובע בתאונה ופרק את כתפו. הוא טופל על ידי רופא במקום והופנה להמשך טיפול בבית החולים "מאיר" שם בוצע שחזור של הכתף. בחלוף הזמן, לאור פריקות חוזרות עצמוניות של הכתף והחמרה במגבלות התנועה והכאבים, נותח התובע בבית החולים "שיבא".

ביום 20.8.07 בוצעה לתובע בדיקת MRI של כתף ימין. בבדיקה אובחנו נגע ע"ש היל סקס וקרע בלברום עליון, ממצאים אשר הצביעו על אי יציבות מפרקית שארעה עקב פריקות חוזרות של הכתף שנבעו מפריקת הכתף בתאונה מיום 23.12.05.

            התובע טוען כי עד לביצוע בדיקת ה- MRI לא אובחן מצבו הרפואי לאשורו, ורק ביום 20.8.07, מועד ביצוע הבדיקה, גילה לראשונה את נזקו הרפואי, וכי זה המועד בו התגלו לו לראשונה העובדות המהוות את עילת התביעה, היינו קרות מקרה הביטוח. 

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי צודקת הנתבעת בטענתה להתיישנות התביעה.

אקדים ואציין כי בבחינת הבקשה התיחסתי לעובדות שפורטו בכתב התביעה, למסמכים הרפואיים שהתובע צירף לתביעתו ולחוות הדעת הרפואית מטעמו. אלה עומדים גם בבסיס תגבותו של התובע לבקשה, ואין מחלוקות או טענות עובדתיות הדורשות בירור לצורך מתן החלטה בשאלת ההתיישנות.

6.         בע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל ואח' (פורסם באתרים משפטיים, מיום 19.9.2010) התייחס בית המשפט העליון לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, והבהיר את רמת המודעות הנדרשת על מנת שנראה בתובע כמי שידע את העובדות לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות, בקובעו כי די ב קצה חוט ואין צורך בידיעה מלאה של העובדות. 

            נקבע כי: "חשד המתעורר אצל תובע ואף חשד בכוח (צריך היה לחשוד) ייחשב כ"קצה חוט" המתחיל את מירוץ ההתיישנות ומבטל את השעיית המירוץ לפי סעיף 8".

            עוד נקבע כי המבחן באשר לידיעתו של התובע בפועל, ובמיוחד בכוח, הוא מבחן אובייקטיבי, וכי - "במסגרת סעיף 8 לחוק נבחנת הידיעה בפועל והידיעה בכוח של התובע על פי מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר והאמצעים הסבירים, תוך התחשבות בנסיבות העניין, להבדיל מתכונותיו ונסיבותיו האישיות של התובע".

7.         באשר לגילוי הנזק, המהווה רכיב מרכיבי העילה, בפסק הדין בעניין אמיתי נקבע כי "כלל הגילוי של הנזק, המהווה מרכיב בעילת התובענה, מורה כי מירוץ ההתיישנות מתחיל במועד הארוע שהוליד את הנזק, ועם גילויו של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו של הנזק. כלל זה ישים הן לענין דין ההתיישנות הכללי על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, והן לענין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין לצורך התיישנות בעוולות נזיקין" (ההדגשים שלי - י.א).

            ר' גם רע"א 7551/09 מרדכי בן אבי נ' הראל חב' לביטוח בע"מ (מיום 31.12.09), שם חזר בית המשפט העליון על הלכה זו.

8.         בענייננו, ביום התאונה טופל התובע בבית החולים "מאיר". בבדיקה אובחנה פריקה טראומטית של הכתף ששוחזרה בחדר המיון (ר' חוות דעת המומחה מטעם התובע וסעיף 5 לכתב התביעה). לא ניתן לומר כי מדובר בנזק של מה בכך. מדובר בפגיעה ממשית, שאדם סביר היה בודק אפשרות להגיש תביעה בגינה, וזאת גם אם טרם התגבשה נכותו הצמיתה.